שניים 

שניים אחים בימיי עולם ראשונים, 
לבדם על הארץ מסתובבים, שניים והרי הם רק מייצגים.
אחים הם שניים אך כל כך שונים, אחד אי שם במרעים 
והשני מעבד שטחים.
שניים והלא הם ניגודים, זה נודד עם כבשיו בהרים, 
אחיו מגדר ובונה, יושב אוהלים.

ויהי מקץ ימים, והנה שניים את חלקו של האל על נס הם מעלים.
והאל..כנראה, חשקת בשר בפיו, למנחת הצאן שעה.
ואת ביכורי אדמת שדה האח בחרפה הוא דחה.
שניים עומדים ושניהם דיי מבולבלים,
מה בדיוק רוצה מהם האלוהים ?

אז פנה האל לזה הבכור, האח הנדחה.
ובאלה המילים את עתיד בני אדם כך הוא קבע:
"אף כי חשקת בשר יש בפי,
'לפתח רובץ' עדיפה עבורי.
עבוד את אדמתך, מביכוריך הבא,
ואתן את דרכך מעליו,
אחיך הנודד לנצח לרגליך ישתחווה."

יצאו הם שניים מלפני האלוהים, שותקים ונסערים,
בדממה הם צועדים.
אלימים בשדות הפתוחים, בעלטת מתח, אחים והם אבודים.
כך לפתע פתאום מקרה חסר תקדים, נפתח הצוהר למלחמת אחים.
והנה כדרך פלא, ממש מעשה קסמים, 
החליט האח הבכור אלה להרים. 
בלי מילים וללא חשש,
באותו יום בהיר אל אחיו הצעיר הוא ניגש.
עם נשקו בידו בראש האח הוא הכה, 
וזה נפל ועל הקרקע הוא שרע. 
ברגע הבין בן אדם שיש בידו להביא מיתה. 

כך ביום אחד נקבעו שני דברים:
מלמעלה הוכרז שכדאי להיות יושב אוהלים.
ובן אדם קבע שכך יהיו מעתה והלאה כל האנשים.

שניים אחים בימי עולם ראשונים, את עתיד האנושות בדמים הם מעצבים.
אם דברים אחרת היו קורים, מעניין איך עכשיו היינו נראים.
יושבי ערים מול נוודים ורועים, מה היה קורה אם...

***

בראשית פרק ד' : 
"א והאדם ידע את-חוה אשתו ותהר ותלד את-קין ותאמר קניתי איש את-יהוה. ב ותסף ללדת את-אחיו את-הבל ויהי-הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה. ג ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה ליהוה. ד והבל הביא גם-הוא מבכרות צאנו ומחלבהן וישע יהוה אל-הבל ואל-מנחתו. ה ואל-קין ואל-מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו. ו ויאמר יהוה אל-קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך. ז הלוא אם-תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל-בו. ח ויאמר קין אל-הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל-הבל אחיו ויהרגהו. "